שמונה דקות ושתי שניות נמשך הביצוע לשיר Stairway to Heaven שאותו משמיע לנו אבי כשאנחנו מגיעים ל״סיפון״ של המוביל הארצי. זה הזמן שדרוש בדרך כלל לאחרונים בקבוצה להגיע עד לנקדות העצירה הזאת על נחל עמוד תחתון. אצלנו בקבוצה לא כולם הגיעו, אבל בנתיים צחי מספיק לעלות עד לקצה גרם המדרגות ולצלם את כולנו משם.

המסלול היום מתחיל במעבר צינור תת קרקעי מתחת לכביש 85, ומשם ירידה תלולה עד לנחל עצמו. לפני כמה ימים ירד גשם, כך שאם עד עכשיו השביל בדרך כלל היה על הגבול שבין בוצי למהודק, היום הוא בוצי על מלא, מלא. אנחנו מתיאשים מלחפש מעברים יבשים, ומישהו מהקבוצה מסכם את המצב במשפט: ״הבוץ הוא אח״. בשלב מסויים, הנעליים של כל חברי הקבוצה נראים כמו נעלי ראש העיר של חלם: מלאים בוץ עם ענפים יבשים דמויי תבן שיוצאים מהם.

אנחנו עוברים ליד עין כחל, ששם ע״פ המסורת הוחבאו אוצרות בית המקדש. גם נפוליאון, בזמן שעסק בכיבוש הארץ, שלח את קציניו לחפש אותם כאן, אך ללא הועיל. אבי מזכיר שאחד הקצינים היה מפקד גדוד בשם רנו (Renault - כשם המשפחה שייסדה את חברת המכוניות), אך לא מצאתי סימוכין לכך.

המפגש עם המוביל הארצי באתר הסיפון מסמן את המוטו של הקטע היום: משק המים בישראל. אנחנו לומדים שלמרות מפעל ההתפלה הדי מוצלח, עדיין צריך לשמור על המים. באנלוגיה למשפחה שצריכה לשמור על תקציב מאוזן, אנחנו ב overdraft רציני, ומדי פעם מנהל הבנק מתקשר להזהיר אותנו להפסיק לשאוב מי תהום כדי לא לגרום להמלחה של אקוויפר החוף. הסיפון מאפשר למי המוביל לרדת מצד אחד של המצוק ולעלות בצד השני לפי חוק הכלים השלובים, וחוסך עלות גבוהה של הקמת ותחזוקת גשר גבוה. גשר גם היה מכער את הנוף כאן.

בהמשך הדרך אנחנו רואים במעלה המצוק אוסף גדול של מערות ששימשו לאורך מאות אלפי שנים את האדם הקדמון. המערות נראות כמו קולמבריום ענק, ומכאן שם המקום: מערת שובך. בהמשך נפגוש מערה פרהיסטורית נוספת: מערת הגולגולת.

לקראת סוף המקטע אנחנו מגיעים לגולת הכותרת שלו: העמוד. עומד זקוף כמו שזכרתי אותו מטיול מים אל ים שעשיתי בצופים בכתה ח׳. בדומה לשביל ישראל בהדרכת על השביל, גם בטיול מים לים לא עשינו Every F***ing Inch שלו. אבל מסורת זו מסורת וצריך לשפוך מיימיה מהים התיכון לים הכנרת, אז אחת המדריכות הוקפצה בתחילת היום הראשון לים התיכון למלא את המיימיה, וביום האחרון הוקפצה מקצה נחל עמוד לים כנרת לשפוך אותה.

אנחנו עוזבים את הנחל קצת לפני שנשפך לכנרת ומכאן מגיעים לסוף המקטע בעין נון. ההליכה מנהלתית (ומאוד בוצית) בין חממות הבננות, כאשר מדי פעם חותכים אותנו רכבי רייזר שמפזרים עוד יותר בוץ (ורעש). עין נון נוקה ושופץ לפני מספר שנים ואנחנו משכשים רגלים במים הצלולים שלו לפני החזרה לרכבים.

הקטע במספרים