אלוהים, … שְׁמוֹר אוֹתִי מִפְּנֵי הָהֶרְגֵּל הָהַרְסָנִי לוֹמַר מַשֶׁהוּ עַל כָּל נוֹשֵׂא וּבְכָל הִזְדַּמְנּות. שַׁחְרֵר אוֹתִי מִפְּנֵי הַתַּאֲוָה לְאַרְגֵּן אֶת עִנְיָנֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים. עֲשֵׂה אוֹתִי חוֹשֵׁב אַךְ לֹא מְדֻכְדָךְ. עוֹזֵר אַךְ לֹא שְׁתַלְּטָן.

את המשפט הזה הקריא לנו שמוליק המדריך ליד טחנת הנזירים הנטושה, באמצע המקטע שלנו היום. הציטוט אינו מתוך סטורי של משפיענית אינסטגרם, וגם לא מתוך מאמר ״מה למדתי מ-20 שנה בהייטק״ בלינקדאין. הוא חלק מתפילה המיוחסת לנזירה תרזה מאווילה, שחיה במאה ה-16 וייסדה את מסדר הכרמליתיות היחפות. בהחלט אפשר לדמיין כמה כרמלתיות יחפות משכשכות רגליים במי נחל ציפורי הזורמים לידנו, או נכנסות יחפות למעיין עין יבקע שאותו עברנו שעה קודם לכן. המים מהמעיין מובלים באמת מים מתונה לאורך צלע ההר, עד שנוצר הפרש גובה מספיק להפעלת טחנות הקמח. הטחנה כבר לא פעילה, וחבל שמבנה יפה כזה לא משומר ומנוצל טוב יותר.

את הטיול היום אנחנו מתחילים במקום שבו סיימנו את המקטע הקודם: אלון הגליל (מי ביקש EFI ולא קיבל?). תחילה עולים בדרך נופית בתוך יער ברושים ואורנים נטוע, ואחר כך יורדים וחוצים את נחל רימונים, שבהמשך יישפך לנחל ציפורי. אנחנו עוצרים ליד חווה מסודרת יחסית שהיא חלק מההתיישבות הבדואית באזור. מהחווה בוקעות פעיות העיזים שנרגעות רק כשהרועה מוציא אותן למרעה.

שמוליק מראה לנו מפה שמציגה את ההתיישבות בגליל, והתוצאות לא ממש לטובתנו: למרות שמפעל המצפים בגליל זכה ליחסי ציבור מפוארים, בפועל רוב הגליל מיושב בערבים. רק לאחרונה הופשרו עוד קרקעות, אבל זה עדיין טיפה בים.

אנחנו ממשיכים בדרך, וחוצים את היישוב הבדואי כעביה. בניגוד לבדואים בנגב שחיים באוהלים ופחונים, כאן יש בניה מסודרת. חלק מהבתים ממש מפוארים, ומזכירים את הבנייה במשהד שראינו במקטע הקודם. היישוב הזה לא היה מוכר עד לאחרונה, ובעקבות איחוד רשויות במשרד הפנים, הוא קיבל את השם המפואר: כעביה-טבאש-חג'אג'רה (שם הישוב הארוך ביותר בארץ אחרי מודיעין-מכבים-רעות). גם מסגדים מפוארים הגיעו לכאן בהשפעת מורים מוסלמים שנשלחו ע״י המדינה בעקבות המיסוד. ליד המסגד שמוליק מספר לנו על תושבי כעביה, שדווקא מזוהים עם המדינה כמו חסן כעביה ששירת בצבא בדרגת סא״ל ואחר-כך כקונסול באחת המדינות השכנות. גם משפחה יהודית אחת גרה כאן ומפעילה צימרים במקום.

מכעביה אנחנו יורדים בשביל נוח עד לעין יבקע. מי המעיין צלולים (וקרים!), אבל הטבילה בהם מרעננת ומתבקשת ביום חם שכזה. ליד המעיין מוכרים עלי גפן ופיתה עם לבנה והקבוצה מצטיידת להמשך הדרך. מכאן ממשיכים לאורך נחל ציפורי בדרך מונגשת עד לטחנת הנזירים.

מהטחנה הנטושה ממשיכים לאורך הנחל עד לראס עלי. בחניה ליד ראס עלי השביל עוזב את נחל ציפורי וממשיך לטפס, אבל עדר פרות ובו עגלים צעירים מעכב אותנו לצילומים. בטיול היום אנחנו במאסף, ולאחר הליכה לא קצרה אנחנו מגלים שעקבנו אחרי קבוצה אחרת שהמשיכה לאורך הנחל. קורה…

הדרך עולה ומרחוק לכוון צפון רואים את צומת (היום מחלף) סומך. מקור השם הוא במעשה שעשה רבי יהודה בן בבא. התקופה היא תקופת שלטון הרומאים, וחלק מהגזרות שנגזרו על הישוב היהודי היו לאסור הסמכה של דיינים. העונש למי שהפר את האיסור היה עונש קבוצתי לכל תושבי העיר, ולכן רבי יהודה בחר להסמיך חמישה זקנים דווקא באזור הזה, שהיה בן הערים אושא לשפרעם. הרב הוצא להורג, אבל תושבי אושא ושפרעם ניצלו.

את המקטע אנחנו מסיימים בהליכה יפה בחורשת אלונים, ובמנוחה מצטרפים כולם לשירת השיר שני אלונים של נתן יונתן. השיר פורסם לראשונה בשנת 1958, אבל לאחר נפילת בנו של יונתן וחברו במלחמת יום הכיפורים הוא הוקדש להם. בכך גם מסתיימת ההליכה שלנו בגליל התחתון - מכאן נמשיך אל הכרמל.

הקטע במספרים