בנסיעה באוטובוס בבוקר מפארק תל אפק לנקודת ההתחלה של המסלול, רמי מציע לנו להכניס את עצמנו לתוך בועה, לנעול את הדלת עם מפתח ולא לפתוח עד לסוף המקטע. זה לא קל לטייל ולהנות מהטבע כאשר המלחמה נמשכת כבר 406 ימים, ולא ממש רואים את הסוף.

אנחנו מנצלים את העצה הזאת ומשתדלים להתנתק לפחות לכמה שעות. גם המסלול עצמו מרגיש קצת כמו בועה. אנחנו קרובים מאוד לכבישים ראשיים, מסילת רכבת והשכונות של הוד השרון ופתח תקווה, אבל רוב השביל מספיק רחוק מכל אלה, כך שהרעש כמעט ולא נשמע, והבניינים כמעט ולא נראים. במקומות רבים השביל מכוסה בענפי קנה שיוצרים כעין מנהרה ונותנים הגנה נוספת מהעולם שבחוץ.

את המקטע היום אנחנו מתחילים בחציה של נחל הירקון מדרום לצפון בגשר חקלאי קצר. אנחנו לומדים מרמי שהקידומת ״יר״ המשותפת לירדן, הירמוך והירקון היא קדומת שמסמלת ״נהר״. הירקון מוזן ממי מעינות (שאותם נפגוש לקראת סוף המקטע) בניגוד לרוב הנחלים בארץ, שמוזנים ממי גשמים שזורמים מערבה או מזרחה לפי קו פרשת המים.

חוצים את כביש 5 מתחת לגשר וממשיכים במעלה הירקון. הנהר מפותל, לעיתים שקט ולעיתים הזרימה בו חזקה יותר. במקומות השקטים צומחים נופרים, ובאזורי זרימה חזקה הוקמו בעבר תחנות קמח - כמו טחנת אבו רבאח - שם אנחנו פוגשים את ראומה שהכינה לנו תה לארוחת בוקר.

ממשיכים ללכת ומגיעים לפינת חמד שנקראת בית לאה. כאן אנחנו עוצרים לשמוע את הסיפור על יואל משה סלומון שקנה את אדמות פתח-תקוה. פתח-תקווה הייתה נקודת הישוב העברי הראשונה מחוץ לארבעת הערים הוותיקות: ירושלים, טבריה, צפת וחברון. רמי הכין רמקול ומשמיע לנו את השיר הידוע שכתב יורם טהרלב, ואנחנו מצטרפים. בשיר מסופר על הרופא מזארקי שלא שמע ציפורים, ולכן ברח מהמקום, למרות שזה כנראה לא מה שקרה במציאות. גם מי הירקון שאנחנו רואים כעת היו הרבה שנים מזוהמים ממי שפכים ופסולת, עד שבשנות ה-90 החליטו המועצות הסמוכות לנחל על פרויקט גדול לנקות אותו. היום מחוייבת כל מועצה לטהר את השפכים לפני ההזרמה לנחל. המים אינם טובים לשתיה, אבל בהחלט מתאימים לרחצה, וליד בית לאה אנחנו פוגשים כמה צעירים ששוחים במים.

עוד עדות למפעלי הטיהור המוצלחים אנחנו רואים בהמשך המסלול - כאן אנחנו חוצים את נחל הדר שבעבר היה נחל אכזב, והיום מקבל אספקה קבועה של מים ממתקן טיהור השפכים של הפארק האקולוגי בהוד השרון. את הנחל חוצים בגשרון המורכב מסלעים שעליהם אנחנו עוברים בדילוגים. גם נהגי ג׳יפים מהאזור נהנים לחצות במעברים האלה. קל להם להיכנס למים, אבל היציאה מאתגרת. מרחוק מציץ ״הר הזבל״ שפעם שימש כמדמנה, והיום הוא חלק מהפארק האקולוגי.

אחרי עוד הליכה מפותלת לאורך הירקון אנחנו יוצאים לאזור פתוח וחוצים את כפר הבפטיסטים. עוד בועה כפרית ששייכת מוניציפלית לפתח תקווה, אבל מארחת נוצרים, יהודים וערבים. במגרש הבייסבול של הכפר משחקים ילדים, לקולות עידוד המשפחות שיושבות על מחצלות מסביב לגדר.

את המקטע אנחנו מסיימים בגן הלאומי ירקון. לפארק שני מתחמים: מקורות הירקון, אזור פיקניקים שבו עוצרים לקפה וצהרים; ותל אפק (מבצר אנטיפטריס). בחלק הראשון בריכות קטנות שבהם צומחים נופרים וחיים שפמנונים גדולים. בחלק השני אגם גדול. שלדג מרפרף מעל מי האגם ומנסה לצוד דג לארוחה. את המבצר בנה הורדוס, והוא נקרא על שם אביו, אנטיפטרוס.

אחרי שלהקת דררות חוצה את השמים, אנחנו מסיימים בתמונה הקבוצתית המסורתית, והפעם עם טוויסט נוסף: הקלטת ברכה לעמרי שחוגג היום יומלדת עגול. מזל טוב עמרי 🎉.

הקטע במספרים