גם היום מלווים אותנו נשרים במסלול. הפעם הם מזכירים תקופה רחוקה יותר שבה נכתב המנון הפלמ״ח. אל שירת ההמנון אנחנו מצטרפים באמצע מעלה פלמ״ח. אז טיפסו על הקיר הזה אנשי מחלקת הסיור של פלוגה ג׳, ומשכו את שאר הפלוגה בחבלים. חציבת הדרך אפשרה את המשך המסע של הפלוגה שנמשך 18 ימים מעמק יזרעאל לקיבוץ רביבים.

ככה, בקטנה, הם עברו מרחק דומה לחצי משביל ישראל: עם מפות בקנ״מ 1:250,000, תוך כדי התחמקות מהמשטרה הבריטית ועם כל הציוד על הגב. אנחנו היום עם GPS, מפות בכל קנ״ם שנרצה, מכשירי קשר ולוגיסטיקה משובחת של על השביל. המשטרה הבריטית התחלפה בצוות האבטחה של הקמ״ג. המאבטחים מסבירים לנו בנימוס, אך בתקיפות, מה גבולות הגזרה של הטיול שלנו. רק ברי מעז להתלוצץ איתם ולבקש שיכינו לו קפה (חזק, עם חצי כפית סוכר) כשנחזור.

את המסלול היום אנחנו מתחילים בחניון מישור ימין. הליכה קצרה בחול מובילה אותנו לגב ימין, שמציין את תחילתו של נחל ימין. השם ימין הוא שמו הערבי (ימן - דרום) של הנחל, ובניגוד למקובל בוועדת השמות נשאר גם כשם העברי. החול הגיע לכאן כתוצאה משחיקת הרי הגרניט של ירדן. לפני שנוצר השבר הסורי-אפריקאי, נחלים זרמו מירדן ועברו כאן בדרכם מערבה. הסלע הקשה כאן מאפשר את יצירת הגב, שלצערנו עדיין לא התמלא מים מהחורף הנוכחי.

מהגב אנחנו ממשיכים לאורך נחל ימין, ויוצאים מהנחל כדי לעקוף את מפל ימין המצוקי. כאן נפגשים עם שביל ישראל ויושבים לארוחת בוקר ותה חם מול המצוק המרשים. זו גם הזדמנות להיכרות ראשונית עם פלוגה ג׳ של הפלמ״ח שתלווה אותנו במקטע הזה. את הפלוגה הוביל אורי יפה, ובין חבריה היו גם יצחק רבין ושייקה אופיר. כשליש מהפלוגה היו נשים והן השתתפו בכל המסעות כמו הגברים.

הירידה מהמצוק לא קלה, ובסיומה אנחנו נפגשים עם החלק האחרון של נחל ימין. מכאן הוא ממשיך לזרום מרחק קצר עד למפגש עם נחל חתירה שמגיע לכאן אחרי שעזב את המכתש הגדול. זאת הזדמנות להכיר את אחד משילובי הצמחיה המוזרים במדבר: שיטה שעל ענפיה צומח הרנוג השיטים. ההרנוג הוא צמח טפילי למחצה: כלומר לוקח מים מהמארח, אבל עושה פוטוסינתזה בעצמו. הוא כל כך מצליח, עד שאין לו כל קושי לגדל עלים בשרניים ופרחים אדומים באמצע המדבר. להצלחה הזאת יש מחיר: הענפים שעליהם הוא השתלט יבשים לגמרי. כאן אנחנו גם ״נפגשים״ עם המסלול של פלוגה ג׳ באותו מסע היסטורי. הם הגיעו לכאן ממעלה עקרבים.

ממשיכים ללכת לאורך נחל חתירה, בין המצוקים המרשימים שלו. על המצוק הדרומי, קצת לפני מפל חתירה אנחנו רואים מרחוק את הסולם ״באמצע שום מקום״ שמציין את מיקום מעלה פלמ״ח שבו נעבור. גם יעלים צועדות על המצוק, מחכות שנפנה את הוואדי כדי שיוכלו לרדת אליו.

עוצרים למנוחה אחרונה לפני העלייה במעלה פלמ״ח. המעלה לא ארוך, אבל כמו במבצע סבתא הוא מתחיל הכי תלול שאפשר, ואז נהיה תלול יותר - כלומר אנכי לגמרי. זה המקום לעבור לטיפוס בסולם ואחריו להיעזר בדרגיות ומעקות שבנו כאן לאורך השביל. בסיום העליה הוצב שלט ענק שנחקק בסלע לציון 19 שנה למסע. הולכים לאורך המצוק עוד מרחק קצר, עד להתרחבות והזדמנות לתמונה הקבוצתית המסורתית.

מסיימים את המקטע בהליכה לאורך החלק העליון של נחל חתירה עד לעין ירקעם. זהו ספק מעיין, ספק גב, אבל בדומה לגב ימין שאיתו התחלנו, די יבש בעונה הזאת. גשם ראשון באזור ילווה אותנו בדרך צפונה, הביתה. גם רבע קשת הופיעה מבין לעננים.