אלי, אלי
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.

זה השיר הליכה לקיסריה שכתבה חנה סנש, ואותו משמיע רמי היום על גדות נחל חדרה.

במסלול היום אנחנו הולכים מקיסריה, אבל החול והים בהחלט לא נגמרים, וגם השמיים בורקים. לרשרוש המים מפריעים מצנחי רחיפה ממונעים ומסוקים שמטיסים תיירים לאורך החוף. את תפילת האדם נפגוש בבית הכנסת העתיק בקיסריה שבו פסיפס ורחבת התכנסות ששופצו לאחרונה.

אנחנו מתחילים את המקטע ממש בנקודת הסיום של המקטע הקודם, בחוף הקשתות של קיסריה, אבל מוקפצים באמצע לדלג על תחנת הכח של חדרה, כך ששוב לא יהיה לנו EFI.

הקשתות בנויות מלבנים שנחצבו מגבעות הכורכר שממזרח לנו. הכורכר נוצר מחול הים שבעצמו התפורר מהרי מרכז אפריקה והגיע לים התיכון דרך הנילוס. בדומה לקשתות, גם המזח בנמל קיסריה בנוי מחלקי הרים. כאן זהו אפר געשי מההר וזוב שהובל ע״י הורדוס באניות מפומפי ונותן לו את המראה השחור.

אחרי ההקפצה ממשיכים את המסלול מפארק נחל חדרה. חדרה הוקמה ע״י אנשי העלייה הראשונה, שסבלו ממלריה שהגיעה מהביצות באזור. כדי ליבש את הביצות נשתלו במקום עצי אקליפטוס שלא ממש עשו את העבודה, אבל השאירו לנו את יער חדרה היפה. ניקוז הביצות נעשה בסופו של דבר ע״י חפירת בורות ותעלות ניקוז.

בפארק אנחנו עוצרים לארוחת בוקר, ולתה שהכין ערן. לאחר הצילום הקבוצתי, אנחנו עוזבים את שביל ישראל (ומדלגים על יער חדרה) וממשיכים בשביל הים, הקרוב יותר לחוף.

בחוף אנחנו פוגשים שוב את גבעות הכורכר ממזרח לנו, אבל גם במערב, בתוך הים. הבליה מכרסמת במרגלות הגבעות, מפילה את החלק העליון לים, ואז שוחקת אותו לפלטות. אלה נקראות טבלאות גידוד, ועליהן צומחות אצות ירוקות ומסתובבים סרטנים קטנים. המראה הזה יחודי בכל חופי הים התיכון לחופים שלנו. את הטבלאות עוזר לשמר חילזון שנקרא צינוריר בונה שהקונכיות שלו מגינות על הטבלאות מפני בליה.

הלוחות יוצרים גם שוברי גלים שהופכים את המפרצונים לחופי רחצה בצבעי טורקיז. באחד מהם, שנקרא המפרץ הסיני, אנחנו עוצרים לשכשוך.

מכאן הדרך מטפסת על גבעות הכורכר של שמורת גדור. זו הזדמנות לתצפית שונה על הים. הסלעים מתחתנו עדיין לא שוטחו ע״י הים, והחוף פראי יותר. אזור מגודר על החוף מגן על ביצי הצבים שמובאות לכאן ע״י הרט״ג כדי שהצבים הקטנים יוכלו להגיע בשלום לים. הנקבות מבינהם יחזרו בדיוק לכאן עוד 25 שנה, הפעם לחפור ולהטיל ביצים בקן משלהן. האם יהיה להן בעוד 25 מקום לחזור אליו? האם תהיה כאן מדינה שעדיין אכפת לה מערכי טבע? האם תהיה כאן מדינה?

הירידה מהגבעות מובילה לחוף מכמורת המסודר יותר. האטרקציה לתיירים כאן מתחלפת מטיסה במסוק לרכיבה על סוסים, אבל אנחנו סומכים רק על הרגלים שלנו (וקצת הקפצות). מסיימים בקפה וחגיגת יומולדת לרוני. מזל טוב.