פרש טורקי עמד על הרכס המשקיף על חוף געש. חיילים בריטים התבצרו באותה העת על הגבעה שבה יוקם לימים הישוב ארסוף. הם התכוננו לקרב שיתקיים כאן ביוני 1918, לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. הבריטים ניצחו בקרב, המשיכו מכאן צפונה למגידו ומשם לכל צפון הארץ. האימפריה העותמאנית איבדה את השליטה על ארץ ישראל אחרי 400 שנה. את אבזם החגורה ואת הכידון שהרכיב אותו פרש על נשקו, מראה לנו שמוליק בגאווה על חוף הים של געש. הכידון כבר חלוד, אבל האבזם מבריק, ואפשר לראות בבירור את הכוכב וחצי הסהר הטורקיים. על הסהר כתוב בטורקית, באותיות ערביות: أَسَكِرِ شَهَانِه (Asakir-i Shahane) - צבא האימפריה.

המקטע היום הוא האחרון לעונה השלישית והוא גם המקטע האחרון (כרונולוגית, לא גיאוגרפית) שצמוד לחוף הים. אנחנו מתחילים בחוף פולג, ועוקפים את מכון וינגייט ממערב. את אורד וינגייט ואשתו פגשנו כבר בקטע 4 של השביל, וכאן המקום להזכיר את מקס נורדאו. נאום יהדות השרירים שלו דחף להקמת אגודות הספורט היהודיות, ובמרחק כמה דורות קדימה, גם אותנו ללכת לאורך השביל במקום לשבת כפופים על ספרי הקודש לבהות במסכים מרצדים.

ממשיכים דרומה. הנופים דומים לאזורים הצפוניים יותר של השביל לאורך הים, אבל בכל זאת שונים: הסלעים בים יותר פראיים, טבלאות הגידוד פחות חלקות ושטוחות, ויש פחות מפרצונים ולגונות שקטות. על מדרונות מצוקי הכורכר פורח נר הלילה.

הים הסוער שטף את החוף והכין לנו לוח חלק שעליו שמוליק מצייר את קו החוף של הים התיכון ואת מפת ארץ ישראל. אנחנו מקבלים הסבר על החולות שהגיעו מהרי הגרניט של מרכז אפריקה דרך הנילוס עד לגבעות הכורכר שמזרחית לנו. על חוף געש החול שוב ישמש כלוח, הפעם לתאר את קו שתי העוג׳ות: מהירקון (אלעוג'א בערבית) לוואדי עוג׳ה בצפון ים המלח. לאורך הקו הזה התפרס הצבא הבריטי לפני הקרבות באזור ארסוף וגעש.

אחרי ארוחת בוקר על החוף המסודר אנחנו עולים על גבעות הכורכר. כלב רועים של אחד המתרחצים מלווה אותנו בעליה. שמוליק לוקח בטעות פניה לא נכונה בתחילת השביל והכלב עולה לעמדה גבוהה יותר, כדי לוודא שכולם חזרו לשביל המסודר. ממשיכים לאורך שמורת חוף השרון ונהנים שוב מהים והחוף שנפרסים מתחתינו. בקצה השמורה יושבים להפסקת תה וחגיגת יומולדת לילדי מאי בצל עצי האקליפטוס.

מהשמורה השביל ממשיך לאורך קיבוץ שפיים. בחלק המערבי של הקיבוץ שכונה חדשה של קראווילות שבה מתארחים מפוני קיבוץ כפר עזה. קודם לכן דיברנו על הקיבוצים שהיו היחידים שיכלו להחזיק את נקודות הישוב לאורך הערבה, דרומית לים המלח. כאן דוגמה מודרנית לחוזקם של הקיבוצים והערבות ההדדית בעקבות פרש טורקי אחר שעליו הכריזה בקשר התצפיתנית רוני אשל ז״ל. הכרזה שסימלה את תחילת המתקפה על ישובי וקיבוצי העוטף ולמעלה מ 600 ימי מלחמה בלתי נגמרת.

בסיום המקטע אנחנו מגיעים לגן הלאומי אפולוניה. זו הזדמנות ללמוד על מקור השמות באזור: רשפון, וארסוף (ארשוף) נקראים על שם אל הדֶּבֶר הכנעני רשף. מקבילו היווני הוא אפולון, ומכאן השם אפולוניה. רשף מוזכר בספר חבקוק במקביל לדבר. באפולוניה מבצר צלבני משוחזר. כאן התרחשו הקרבות כחלק ממסעי הצלב השלישי בין ריצ׳רד לב הארי לצאלח א-דין. הצלבנים נצחו בקרב, אבל למרות שקראו לעצמם ממלכת ירושלים, הם לא הצליחו לכבוש אותה, והסתפקו בשליטה על אזור החוף.

מסיימים בפריסה המסורתית ובתקווה לעונה שקטה יותר בשנה הבאה.