שביל ישראל 41 - לֶךְ לְךָ

המסלול היום משלים את החלק הירושלמי של שביל ישראל. אנחנו מתחילים ליד צור הדסה, ממש בנקודה שבה הסתיים מקטע 40. לאחר הליכה קצרה, מגיעים לקבר שייח אחמד אל חובני. את הכפר שהיה לידו הרסנו אחרי מלחמת העצמאות, אבל קבר השייח נשאר. המבקרים שביקשו לעצמם ברכה טבלו את כפות הידיים בסיד והשאירו חמסות על הקירות כדי שתפילתם תהיה מוגנת אצל השייח. חלק מטביעות הידים קטנות יחסית, כנראה של נשים או ילדים.

ממשיכים לתה וארוחת בוקר מתחת לעץ חרוב מרשים שמציין את חרבת דורבן. המקום נקרא ככה בגלל חרסים עתיקים שנמצאו במחילה שחפר דורבן במקום. על החרסים נמצא חותם ״למלך״ והם מתוארכים למאה ה-8 לפני הספירה, לתקופת המלך חיזקיה. גם אנחנו מוצאים כמה חרסים במקום, אבל אלה ״רק״ בני 1,500 שנה - מהתקופה הביזנטית.

זאת גם הזדמנות לשמוע על ההתיישבות החדשה במקום אחרי מלחמת העצמאות. עולים חדשים מתימן, כורדיסטאן וצפון אפריקה הקימו את היישובים מטע ובר-גיורא שלידם אנחנו עוברים. היישובים נועדו למנוע מהערבים שגורשו ב-48 מלחזור לבתיהם ממחנות הפליטים בגדה. בתחילה גידלו כאן מטעים של עצים נשירים שלא צלחו. בהמשך (ואולי בעקבות מציאת הכדים והגתות) הבינו שהגידול המתאים ביותר לאזור הזה הוא גפנים, ואיתם הוקמה תעשיית יקבים חשובה.

המסלול עובר לאורך נחל זנוח וחוצה מטע דקלי וושינגטוניה שנשרף לאחרונה ומתחיל להתאושש. אנחנו עוברים ליד מבצר צלבני מרשים (חורבת תנור) ועוצרים בעין תנור, בצילו של מה שנראה כמו חורשת תאנים, אבל בעצם מהווה עץ אחד מפוצל. ליד המעיין נקבה מרשימה של כמה עשרות מטרים שהצלבנים ניצלו לטובת החקלאות באזור. הנקבה מקורה בקשת מחודדת ולא עגולה - סימן לבניה צלבנית. שמוליק מקריא את השיר קרני חיטין של דליה רביקוביץ׳: ״כמה אכזרים ותמימים היו הצלבנים / הכול שדדו״.

ממשיכים בעליה לא ארוכה ומגיעים לחרבת חנות. במקום גתות ופסיפס מרשים בכנסיה, אבל הכי כיף כאן היא המסורת להשליך אבנים על קברו כביכול של גוליית. אחרי הקפה שהכין לנו ערן וחגיגת יום ההולדת לדליה אנחנו עוזבים את התוואי הרשמי של השביל וחוצים את הכביש לשביל מתפתל היורד מהרכס לכוון שביל הקיסר.

הקיסר הוא אדריאנוס, ומהשביל נותרו מדרגות חצובות שאפשרו לכרכרות שאולי הובילו אותו להגיע עד ירושלים. אמרתי ירושלים? צריך להגיד איליה קפיטולינה, כפי שאדרינוס רצה שיקראו לה. גם את שמה של ממלכת יהודה (פרובינציית יהודה במונחים הרומיים) הוא שינה לסוריה פלשתינה - אחרי שדיכא את מרד בר-כוכבא. האכזריות של אדריאנוס הקנתה לו את הכינוי ״שחיק עצמות״ - כלומר שעצמותיו ישחקו לאחר מותו כך שלא יהיה לו זכר - אחת הקללות החזקות של חז״ל.

לך לך מארצך וממולדתך אמר אלוהים לאברהם אבינו בפרשת השבוע.
לך לך אמר הנזיר להלך שהגיע אליו לשמוע את חכמתו בלי ששם לב לדרך שעבר.
לכו לכם ושחררו את ירושלים והמקומות הקדושים אמר האפיפיור אורבנוס השני לנוצרים לפני שיצאו למסעות הצלב. ועל הדרך תהרגו כמה שיותר יהודים באירופה, כי למה לא?
לך לך אמר לעצמו כל אחד מאיתנו כאשר הצטרפנו למסע הזה בשביל לפני 4 שנים.
לך לך אמרו לעצמם עשרות אלפי סטונדטים, הייטקיסטים, רופאים בשבתון ומשפחות שעזבו את הארץ ורוצים בכל זאת לראות אותה חוזרת לעצמה, ועלו על טיסות לישראל השבוע.
לך לך נגיד כולנו לביבי ב-27.10.