מתחילים בעצם בקטע לא רשמי מבית אוסישקין בקיבוץ דן. הקטע הזה הוצא מהשביל הרשמי לפני שנה בגלל שחלק ממנו עובר על כביש מסוכן, והשביל רשמית מתחיל עכשיו בתל-חי.

בכל זאת, אנחנו מתחילים בקטע זה, ועל האזור המסוכן נדלג. נפגשים ליד השער המפורסם, מקבלים את הציוד שהזמנו (חולצה, מקלות הליכה וספל רב פעמי) ויוצאים לדרך. הטיול מנוהל ע״י חברת על-השביל והיום נכיר את עמרי האחראי על הלוגיסטיקה ואת שמוליק (שמואל יוסף, אבל לא עגנון) המדריך. עומרי מאוד מתרגש וחלק מההתרגשות עוברת גם אלינו. בקבוצה כ-40 איש, רובם זוגות בגילאי 30 עד פנסיה. עוד לא עשינו סבב הכרות רשמי, אז רק בעוד חודש נדע קצת יותר עליהם.

אחרי הקפצת חלק מהרכבים לסיום בגן הצפון ותדריך קצר, יוצאים לדרך. ההתחלה עוברת בדרך עפר רחבה ומדי פעם חוצים אותנו כלי רכב וטרקטרונים. נקווה שבהמשך נראה פחות מהם.

עצירה ראשונה מחוץ לאתר ארכיאולוגי בתל דן. שמוליק המדריך מסביר בהתרגשות על ממצא שהתגלה כאן לפני כ-30 שנה עם המילים ״בית דוד״ וגרם לטובי הפרופסורים בארץ להרבה כאב ראש. לי לא ממש ברורה המהומה, אבל בנתיים נניח לזה. כאן גם נגיע לשתי נקודות ״שיא״ בשביל: הנקודה הכי מזרחית ומעט אחריה הנקודה הכי צפונית. חידה למשתתפים: מה הנקודה הכי מערבית? מנסים לנחש אבל לא ממש מצליחים.

בדרך עוברים אותנו שני שביליסטים אמיתיים עם חצי בית על הגב ואנחנו מאחלים להם בהצלחה וקצת מקנאים. בדרכים הרחבות המדריך מוביל בקצב יחסית מהיר (כ-4-5 קמ״ש) אבל יש הרבה עצירות בדרך. הקטע הזה (בוודאי אחרי הקיצור) נחשב קל, ועמרי מדגיש כמה פעמים במהלך היום שמי שהתקשה היום אז זה כנראה לא בשבילו. בעצירה הבאה מתחת לעץ שיזף אנחנו מקבלים הסברים על הר החרמון שמאחורינו, ועל מקור השם (חרם - קדוש) בגלל ברית בין הבתרים שלפי המסורת התרחשה לא רחוק מאיתנו, ועכשיו נמצאת בשטח צבאי סגור. מקבלים גם הסבר על השבר הסורי-אפריקאי והשיזף שהגיע מאפריקה; על קו צינור הנפט שעבר בגולן; ועל ומה בעצם עושים עם כל המים שזורמים בנחל דן שמתחילים את דרכם כמים הכי טהורים כמעט בעולם, וגומרים בכינרת אחרי שסחפו אליהם את כל חומרי ההדברה והדישון בשדות של החולה. לא נעים.

חוצים נחל קטן וממשיכים לכיוון החצבאני (נחל שניר). קצת לפני הכניסה לשמורה אנחנו עוצרים ליד עץ אקליפטוס ענק ומקבלים הסבר על הכפר רג׳ר שנמצא בהמשך הדרך וחציו בישראל וחציו בלבנון. עדיין ליד העץ שמוליק מקריא קטע ״שכתב המשורר לפני 2000 שנה״:

עַל־כֵּ֗ן אֶ֭זְכָּרְךָ מֵאֶ֣רֶץ יַרְדֵּ֑ן וְ֝חֶרְמוֹנִ֗ים מֵהַ֥ר מִצְעָֽר׃
תְּהוֹם־אֶל־תְּה֣וֹם ק֭וֹרֵא לְק֣וֹל צִנּוֹרֶ֑יךָ
כָּֽל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְ֝גַלֶּ֗יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ׃

אני תוהה מי המשורר, אבל לא שואל, ומי שכן שואלת זוכה מיד לתשובה שזה קטע מתהילים והמשורר הוא כמובן דוד מלך. קצת מביך, אבל כולנו נלמד קצת יותר על המקורות במסע הזה, וזו התחלה טובה.

החלק האחרון של השביל להיום עובר בשמורת נחל שניר. כמו שאמרתי, לקבוצה יש צוות לוגיסטיקה כך שאיסוף כרטיסי המטמון והתשלום למי שאין נעשה מראש, ואנחנו לא מתעכבים. עוצרים לצהרים וכוס תה צמחים שהוכן עבורנו ואז מתחילים בחלק הכי נחמד להיום (ואולי בשביל בכלל): הליכה במים בתוך הנחל. ההליכה כאן לא ארוכה, אבל צריך להיזהר לא להחליק. אחרי שהנחל מתרחב ונרגע קצת אנחנו עוצרים לטבילה יותר משמעותית. לאורך היום ליוותה אותנו דמות מסתורית שקיבלנו עליה רמזים לאורך הדרך. הזוכה שניחש נכון מקבל פרס: מקל עץ שגולף למקל הליכה.

מגיעים לגן הצפון שם מחכות לנו המכוניות שהוקפצו בבוקר. הרדיו ברכב שלוקח אותי להתחלה מנגן את ״ערימה של חברה״ ואני מתחיל לעכל את זה שמסע של שש שנים התחיל היום.

הקטע במספרים