במיתולוגיה היוונית מסופר על אודיסאוס מלך איתקה (כן, אותה איתקה מהדרך לאיתקה שאותו הקריא לנו שמוליק במקטע הראשון של השביל) שיצא לקרב בטרויה והשאיר את אשתו, פנלופה, בבית. הקרב נמשך שנים ארוכות, ומצבו של אודיסאוס לא היה ידוע. מחזרים רבים ניסו לנצל את המצב ולבקש את ידה של פנלופה. כדי להתחמק מהם, היא הודיעה שתינשא לאחד מהם אחרי שתשלים לארוג את התכריכים לקבורת אביו של אודיסאוס. את התכריכים היא ארגה ביום אבל פרמה אותם בסתר בלילה וכך משכה את הזמן עד שאודיסאוס חזר מן הקרב.

בהשראת הסיפור הזה נכתב השיר טווי את הצמר, שאותו משמיע לנו שמוליק בביצועה של חוה אלברשטיין. השיר והסיפור מזכירים לי את הדרך שבה אנחנו עושים את השביל: פעם בחודש נוסעים לתחילת המקטע, ואז פורמים את מה שעשינו בנסיעה חזרה הביתה. רוצים להתקדם בשביל ולהגיע לסופו מצד אחד, ומצד שני לא רוצים שהחוויה תיגמר. אני נזכר גם בחבורה של ארבע מטיילים שפגשנו לפני הטיול היום. הם בוגרי השביל ובעונה הזאת עושים את שביל הגולן. החלפנו מבטים ונראה שאנחנו מקנאים בהם שסיימו את השביל, ואילו הם מקנאים בנו שבקושי התחלנו, ואיזה חוויות עוד מחכות לנו.

את השיר אנחנו שומעים בתוך בית עתיק שהשתמר היטב ליד ערוץ נחל עמוד עליון שאותו אנחנו עוברים במקטע של היום. מדי פעם במעבר לאורך הנחל אנחנו רואים את בתי צפת מציצים בין העצים ומעבר לגבעות, וזו הזדמנות להכיר עוד קצת את סודות הקבלה שאותה הפיצו מצפת. מסתבר שחלק משמעותי בקבלה מתייחס לשכינה, ואם עד היום חשבתי שהשכינה היא שם נרדף לאלוהים, עכשיו אני מבין שהשכינה היא בעצם אלוהים האשה (אלוהימה?). לא רק זה, אלא שהתפילה לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה (הקדוש ברוך הוא ושכינתו), ממש מתייחסת לאקט מיני בינהם.

ההליכה בערוץ הנחל מתחילה באזור בו האבנים בנחל גדולות וחסרות צורה. רק לאחר כמה עשרות קילומטרים לאורך הנחל הן יהפכו לחלוקי נחל עגולים ויפים. שמוליק מדגים כאן את ההבדל בין המפנה הצפוני שבו העצים צפופים, היער טחוב והפרחים הם פרחי חורף: כלניות ורקפות, לבין המפנה הדרומי שבו פרחי אביב צהובים.

לאחר הליכה לא ארוכה, אנחנו מגיעים לחלק הקלאסי של הנחל, שבו מפלים רבים ובריכות רדודות. המים קרים מדי מכדי להיכנס, אבל עדיין נחמד לשכשך בהם רגלים ולעצור למנוחה. החלק הזה מסתיים בבריכות שכווי, ששם מזהיר אותנו עמרי מהחלק השני הקשוח יותר. הוא מציע למי שחושש לחזור איתו ברכב הלוגיסטיקה. לשמחתי כמעט כולם ממשיכים בדרך.

בהפסקת הצהרים משלבים את חברי הקבוצה בהדרכה, והפעם תורי. אני מספר קצת על אבי ועל הקרב על עטרות ונווה יעקב שבו נלחם במלחמת השחרור. לאחר מכן אנחנו ממשיכים בחלק האתגרי יותר של המסלול. מתרחקים מערוץ הנחל שהופך לקניוני, ומתחילים לרדת בסולמות ולהיעזר ביתדות. ההליכה לא פשוטה, אבל כולנו מצליחים לעמוד באתגרים. בסיום הקטע הליכה מנהלתית, אם כי גם היא בנוף יפה, שבסיומה אנחנו גם סוגרים את חבל הארץ השני של השביל: הגליל העליון.

הקטע במספרים