כמו בתחרויות ספורט של ילדים, בהן משתדלים שכל אחד יצא עם פרס כמו: מי שהכי השתדל, או מי שהכי עזר לחברים, ככה גם המקטעים של שביל ישראל. יש את המקטע עם הנקודה הכי מזרחית (הקטע הראשון והנקודה היא ליד תל דן); יש את הקטע עם הנקודה הכי נמוכה - לא כולל ים המלח שהתווסף לאחרונה - הקטע האחרון שעשינו שמגיע כמעט עד הכנרת. לידם נמצאים הקטעים עם ״פרסים״ משמעותיים יותר: הקטע עם הנקודה הגבוהה ביותר (הר מירון) והקטע אותו נעשה היום: הקטע בעל השיפוע הגדול ביותר: העליה לארבל.

את המסלול אנחנו מתחילים בנקודת הסיום של הקטע הקודם: עין נון. המדריך הוא אלישיב, וזו הפעם הראשונה שלו איתנו בקבוצה. הדרך בתחילה מתונה, עוברת בין מטעים של מנגו ופירות הדר. הר הארבל מלווה אותנו ברקע, הולך ומתקרב. מהזווית שלנו, לא נראה שאפשר לעלות עליו.

המסלול שלנו עובר בקטע הזה במקביל לשביל הבשורה, שעליו הולכים צליינים שרוצים לעקוב אחרי דרכו של ישוע בגליל. השביל מסומן בגל אבנים (רוג׳ום) מסוגן, כמו שאפשר לראות בתמונה. לפני הארבל אנחנו עוברים ליד הישוב הבדואי ואדי אל חמאם. בתי הישוב הם בתי קבע ובמקום עיזים הם מגדלים פרות. עכשיו קצת אחרי עונת ההמלטות, וכל פרה מלווה בעגל שהולך לידה.

בכניסה התחתונה לשמורת הארבל אנחנו עוצרים למנוחה לפני העליה הגדולה. מכאן רואים גם את הר ניתאי שנמצא ממול הארבל. בשני ההרים חצובות מערות ששימשו את בני האדם שגרו כאן. מתחילים בעליה. העליה בחלקה הראשון תלולה, אבל נמשכת לאורך שביל נוח יחסית. הצמחיה הצהיבה כבר, והיא מכוסה בנקודות כחולות / סגולות של הקיפודן המצוי.

לקראת אמצע ההר, אנחנו מגיעים לנקודת פיצול. שביל ישראל ממשיך שמאלה, ושביל ימינה המוביל למבצר הטורקי קלעת אבן מען. כאן אנחנו שומעים הסבר על הקרב הדי אכזרי שניהל הורדוס כנגד המורדים שהתבצרו בארבל: הוא הוריד את החיילים במתקן דומה למתקנים שמשמשים היום מנקי חלונות בגורדי שחקים. הלוחמים שלפו את המורדים מהמערות שעל צלע ההר וזרקו אותם אל מותם בתחתית המדרון.

אנחנו עוזבים את השביל לטובת סיור במבצר. מכאן נפרס נוף מרהיב של צפון הכנרת ונחל ארבל. בחלקים ששרדו מן המבצר רואים שילוב יפה של אבני בזלת שכנראה הובאו מהגולן עם אבן גיר מקומית. רואים במקום גם שרידים לישוב היהודי מימי בית שני, כולל מקווה טוהרה.

יורדים מהמבצר וממשיכים בשביל ישראל. מכאן הטיפוס נעשה תלול יותר, ומדי פעם צריך להיעזר בדרגיות שמחוזקות לסלעים. המסלול עוקף את ההר מצפון, ולכן גם הנוף משתנה וכולל יותר ויותר חלקים של הכנרת. במים רואים שיירות של ספינות צליינים בחלק הצפוני של הכנרת. ככל שמתקרבים לטבריה, סירות הצליינים מתחלפות בשובלים של אופנועי ים של הנופשים הישראלים.

עוד מאמץ קטן ומגיעים לפסגה. כאן מתחת לארבעת העצים היחידים מחכה לנו עומרי עם התה. זה הזמן לסקירה גאולוגית מקיפה על הרי הגולן שפרוסים מולנו, ולתמונה המסורתית של הקבוצה עם הדגל. זו גם הזדמנות לטפיחה על השכם לכל הקבוצה שצלחה את הקטע התלול ביותר בשביל. מכאן ממשיכים במגמת ירידה. הכוון הכללי הוא דרום, ואנחנו רואים את בתי העיר טבריה מולנו. אחרי כשלושה ק״מ נוספים מגיעים לנקודת הסיום הסמוכה לישוב כפר חיטים.

הקטע במספרים