שביל ישראל 14 - שמעון ולוי

נכתב ב19 בינואר 2024.

2 תגובות

כחודש לאחר תחילת המלחמה הופיע ברשתות החברתיות סרטון שבו ״מככבים״ ארבעה חיילי גדוד 9208. בסרטון הם מבקשים לא להפסיק את הלחימה בעזה עד שיסיימו את שלושת השלבים: כיבוש, גירוש וישוב מחדש. אחד המ״פים בגדוד אמר אחרי היציאה מעזה שהם ביצעו שם מעשה שמעון ולוי. הוא אמר את זה לחיילים הדתיים בגדוד, וזה קצת חבל שגם כאן הדתיים קיבלו בעלות על סיפורי התנ״ך: רק הם ידעו להבין את הרפרנס, ולצערי כנראה חלקם גם התגאו בו. אז יעקב העניש את שמעון ולוי בכך שבניהם לא יקבלו נחלה: שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם … כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ … אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל. בסופו של דבר שמעון התיישב בדרום נחלת יהודה, באזור שאליו הגענו לקראת סוף המסלול היום.

יער יתיר, ליד הר עמשא

אנחנו מתחילים היום בהר עמשא, באזור שנראה יותר דומה למסלול שעזבנו בצפון השביל, מאשר למדבר שממש לא רחוק מאיתנו. ההר גבוה (מעל 800 מ׳) ומיוער בעצי אורן. האדמה סלעית ובוצית, ויש רוח חזקה וקרה מאוד. בישוב הסמוך (שנקרא אף הוא הר עמשא) הוצבתי לפני 30 שנה לשבוע למשימת אבטחת ישובים. אז הוא היה קיבוץ קטן, שבדיעבד לא הצליח, והיום הפך לישוב קהילתי שבו כמה מאות תושבים. את חלקם אנחנו פוגשים במהלך ריצת הבוקר שלהם והוצאת הכלבים לטיול.

נוף מפסגת הר עמשא

השביל המחבר את ההר למדבר עובר ברובו על דרך רומית עתיקה. הדרך רחבה, ולאורכה חצובות מדרגות. ממש בהתחלת ההליכה חוצה את הדרך צבי מבוהל. בהמשך נפגוש עדרי גמלים וכבשים. הדרך הרומית מגיעה לכאן מחברון, וממשיכה עד מצד תמר שאליו נגיע באחת העונות הבאות. בשיאו של ההר נפרש מולנו נוף מרהיב לכל הכוונים: בצפון הר חברון; במערב מגדל השמש של תחנת הכוח באשלים; בדרום שדות הבדואים של צפון הנגב; ובמזרח ערד.

נוף מפסגת הר עמשא

אל השדות האלה אנחנו מגיעים אחרי סיום הירידה מהר. כאן רמי, שמדריך אותנו בפעם הראשונה, מספר לנו על תושבי הכפר דריג׳את ששמו נגזר מהמדרגות שבהן ירדנו. תושבי הכפר היו בעבר פלאחים (בניגוד לבדואים שאותם נפגוש בהמשך), והיום מעודדים את ילדיהם להשלים השכלה אקדמאית, ולאחר מכן לעבוד במקצועות כמו רוקחות וסיעוד. משום מה, דווקא הבדואים מחשיבים את עצמם לטובים יותר מהפלאחים, אולי בגלל עמידותם לתנאי הקור (שאותו אנו חווים היום) והחום. הבדואים מגדלים בשדות מיני דגנים שונים, ואנחנו משתדלים לא לרמוס את השתילים בדרך.

עדר גמלים

את המנוחה הבאה אנחנו עושים בצל 4 עצי אשל גדולים באמצע השדה. ערן, שכבר פעם שניה ברציפות מחליף בהתנדבות את עומרי שבמילואים, מגיש לנו את התה החם. על רקע האשלים, אנחנו שומעים סיפור תנכי נוסף, הפעם על אברהם שנטע עץ אשל בבאר שבע אחרי כריתת הברית עם מלך גרר. העץ כנראה שימש לפולחן, וכאן אנחנו לומדים על יכולתו של עץ האשל לשרוד במדבר ע״י שילוב של שורשים עמוקים לשנים שחונות, יחד עם שורשים קרובים לפני הקרקע אך מפוזרים יותר לשנים גשומות.

שדות הבדואים

הליכה לא קצרה אך קלה יחסית על אדמת הלס תביא אותנו לתל ערד שנמצא על סוף המסלול. באזור הזה הייתה התיישבות במשך אלפי שנים. אנחנו מתכנסים מסביב לבור עמוק שבו נראות שכבות שונות ע״פ התקופות שבהן אוכלס האזור: מהתקופה הכנענית לפני 5000 שנה ועד לתקופת היהודאית לפני 2600 שנה. אנחנו מסיירים גם במקדש מהתקופה הזאת על ראש גבעה סמוכה שבנוי ע״פ בית המקדש בירושלים: עמודי יכין ובועז, הדביר ובו העתק לוחות הברית וכן משטח להקרבת קורבנות.

הבאר בתל ערד

אצל רמי אין שירים (לפחות לא היום), ואנחנו מסיימים את המקטע בצילום המסורתי עם דגל הקבוצה.

הקטע במספרים

קטע מספר: 14/60
נקודת התחלה: הר עמשא
נקודת סיום: תל ערד
כוון: מצפון לדרום
מרחק הליכה: 12.6 ק"מ
סה״כ עליה: 51 מ׳
סה״כ ירידה: 353 מ׳
גובה מינימלי: ‎503‏ מ׳
גובה מקסימלי: ‎855‏ מ׳
זמן הליכה נטו: 3:18 שעות
זמן כולל: 5:09 שעות
מהירות ממוצעת: 2.4 קמ"ש
מפת הקטע: 🗺️
קבוצת יסמין

תגובות:

  • דתי שינדלר (20 בינואר 2024 בשעה 10:30):

    כתבת ככ יפה . הוספת את כל הפרטים החשובים . כל הכבוד

  • ברי (11 בפברואר 2024 בשעה 23:13):

    כתיבה מדויקת !

כתיבת תגובה

ביטול
האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הבא

שביל ישראל 13 - כשמארק טוויין פגש את אורי דביר

הקודם

שביל ישראל 12 - עולים... ויורדים