בילדותי נהגנו לנסוע פעם בשנה לשבוע חופשה במושב חבצלת השרון. שכרנו שם בית קטן (היום היו קוראים לזה ״צימר״) בחלקה של משפחת בן ארצי. המשפחה גרה בבית גדול יותר באותה חלקה. היה להם לול תרנגולות, ויכולנו לאסוף ביצים טריות לארוחת בוקר. גדלתי בירושלים, אז האטרקציה הגדולה הייתה חוף הים. בדרך כלל נסענו משם לחוף מכמורת, אבל ל״חבצלת״ כמו שקראנו לה, היה גם חוף פרטי. קטן ולא מוסדר, עם לגונה שקטה מוקפת סלעים. המקטע של שביל ישראל שאנחנו עושים היום עובר ליד החוף הזה. החוף עדיין פראי והסלעים שאז נראו לי ענקיים, נראו עכשיו קטנים. אולי הים שחק אותם, ואולי אני גדלתי, אבל הלגונה השקטה עם המים הצלולים היא אותה הלגונה האהובה.

בצירוף מקרים, את הטיול היום אנחנו עושים עם קבוצת חבצלת. המדריך שלהם הוא רמי שאותו פגשנו גם במקטע מהר עמשא לתל ערד.

את המקטע היום אנחנו מתחילים בחוף בית ינאי, וממשיכים בהליכה ממש על קו המים. ליד המזח הישן שרק חלק מהעמודים שלו עדיין עומדים על תילם, אנחנו שומעים את הסיפור על האוניה אלטלנה. כאן היא עגנה לראשונה, וכאן עלה על סיפונה מנחם בגין. הקרב הראשון של צה״ל נגד אנשי האצ״ל התרחש גם הוא כאן. אחר כך הספינה נסוגה לים והדרימה אל מול חופי תל אביב, שם טובעה בעקבות פגיעה (בשוגג?) של אחד מפגזי התותחים של צה״ל. בסה״כ נהרגו בקרב הזה 16 אנשי אצ״ל וארבעה חיילי צה״ל.

מבית ינאי ממשיכים דרומה. בחוף ״נעורים״ אנחנו עוצרים למנוחה, ומשם עוברים ליד חוף חבצלת ״שלי״ עד לחוף הים של נתניה. מכאן השביל עוזב את קו המים ועולה לטיילת של נתניה. כאן מחכה לנו עומרי עם התה, וזה הזמן לשמוע על הקמת העיר נתניה.

נתניה הוקמה בשנת 1929 ע״י הארגון בני בנימין שאחד מראשיו היה איתמר בן אב״י - בנו של אליעזר בן יהודה. הארגון הזה הוקם כקונטרה ימנית לממסד השמאלני שהקים את רוב ישובי הארץ. עד היום, רוב תושבי נתניה שייכים לצד הימני של המפה הפוליטית. מכיון שלא קיבלו כספים מהממסד להקמת הישוב, יצאו אנשי בני בנימין לגיוס כספים בארה״ב. הישוב (לימים עיר) נתניה נקרא ע״ש התורם נתן שטראוס.

אצל רמי לא משמיעים שירים, אבל אילו היה משמיע שיר, ודאי היה זה השיר אהבת איתמר בן אב״י בביצוע של מירי אלוני. במקום זה, הוא מקריא את השיר אקדחי, שאותו כתב איתמר בן אב״י כאשר התייסר באהבתו ללאה אבושדיד. לאה אהבה אותו, אבל הוריה לא הסכימו שינשאו בגלל מוצאו האשכנזי של איתמר. בסופו של דבר הנישואים התאפשרו, בין השאר בעקבות פרסום השיר הזה והמחשבות האובדניות שבו.

אנחנו ממשיכים לאורך הטיילת של נתניה, עד לבית יד לבנים, שם מסתיים המקטע. לפני הסיום, אנחנו עוברים דרך שלוש אנדרטאות דווקא לזכר השואה: הראשונה, אנדרטת הניצחון שמנציחה את מלחמתו של הצבא האדום בנאצים. האנדרטה בנויה משני חלקים, לכאורה לא קשורים: מנהרה אפלה - כמעט שחורה - המתארת בטקסטים ותבליטים את הגטאות, מחנות הריכוז וכוחות הצבא האדום. ואילו החלק השני לבן כולו ובנוי כמו שתי כנפי מלאך. האנדרטה השניה היא קרון מקורי ששימש להובלת היהודים למחנות ההשמדה. השלישית חדשה יותר: פסל הנקרא נפש יהודי של הפסל סם פיליפ. הפסל ממחיש את התמונה המכונה השפלת אולקוש, בה יהודי נראה מניח תפילין כשמסביבו מאות מתושבי העיירה מוכים ומושפלים.

בסיום המקטע אנחנו מצטרפים לחגיגות סוף העונה השניה של הטיול בשביל עם קבוצת חבצלת. עונה לא פשוטה שהתחילה באיחור בגלל מלחמת חרבות ברזל, אבל נתנה לנו לפחות פעם בחודש הזדמנות לשכוח קצת את המלחמה מסביב וליהנות מהטיולים.

הקטע במספרים