(פוסטים בתיוג שביל ישראל.)

שביל ישראל 3 - בקעה, לא עמק

💬 7 19 בנובמבר 2022 שביל ישראל

בקטע השלישי של השביל מקבל את פנינו צוות חדש. אבי שהוא גם הבעלים והמנהל של על-השביל הוא ה״שמוליק״ (מדריך) להיום, ודריה היא ה״עמרי״ (אחראית לוגיסטיקה).

אנחנו מתחילים מעט מחוץ לשביל באזור שנקרא נקיקי יפתח, ליד קיבוץ יפתח. זהו אזור קטן יחסית, אבל משופע בסלעי גיר שהמים חצבו לתצורה מיוחדת. את פני הראשונים מהקבוצה מקבלים שלושה שפני סלע. אחר-כך השפנים יברחו כאשר שאר הקבוצה תצטרף.

נקיקי יפתח

את תצורת הסלעים הזאת נפגוש בהמשך היום בנחל קֶדֶש, אבל בנתיים אנחנו ממשיכים בשביל שלוקח אותנו בתוך חורש טבעי עד למקום שבו בקעת החולה מצד אחד והחרמון מהצד השני נגלים במלוא תפארתם. כאן אנחנו מתחברים לסימון שביל ישראל ועוברים ליד חוות משכנות הרועים.

לא רחוק מכאן מתחת לאלון תבור ענק, אבי מספר את הסיפור על חנניה, הבעלים של החווה, ואיך הוא קיבל את החזקה על הקרקע. זה סיפור שמשלב חוצפה ישראלית, חוסר אונים (ישראלי אף הוא), וסוף טוב כי חנניה הוא היום אחד ממלאכי השביל. כאן אנחנו גם מקבלים הסבר על ההבדל בין עמק לבקעה: בקעה נוצרה משבר/בקע כמו השבר הסורי אפריקאי ולכן גם שאר האזורים הנמוכים בשבר הם בעצם בקעה (בקעת הירדן, בקעת החולה, בקעת הכנרת).

אלון התבור

אנחנו ממשיכים לכוון נחל קדש. כאן השביל מתרחב ובעקבות הגשמים האחרונים מתחיל להראות צמיחה ירוקה רעננה. גם סתוונית צומחות ממש על השביל, ואנחנו משתדלים לא לרמוס אותן. לצד השביל כבר פורחות רקפות.

הנוף שוב נפתח ואבי מספר לנו ספק סיפור אמיתי ספק אגדה על נסים בכור אלחדיף, המוכתר של יסוד המעלה שפתר סיכסוך בין שני נכבדים בדרך דומה לשלמה המלך. הסיפור ממחיש שפעם אגם החולה היה אגם רציני שניתן היה לשוט בו בסירה, ולא האגמון שאנחנו רואים היום מהתצפית. אנחנו גם שומעים את הסיפור על בן-גוריון שטען לפני ייבוש האגם שהכבול הציוני לא ישרף (ספויילר: הוא נשרף) ועל התוכניות להציף את האגם מחדש על חלק מאדמות כפר גלעדי כי היום תיירות מכניסה הרבה יותר מחקלאות.

החרמון

ממשיכים בהליכה בשביל הרחב עד שנגלית לנו מצודת כח. עוד נשמע על הקרב שהיה כאן בהמשך, אבל קודם כל אנחנו מקבלים הסבר על נקודת השבירה של הרבה מטיילים בשביל דווקא כאן. למה שבירה? כי מפה המצודה נראית מאוד קרובה (כ-300 מ׳ בקו אווירי) אבל כדי להגיע אליה צריך להשלים את הירידה (והעליה!) של נחל קֶדֶש. ומי שהתחיל את הקטע השני בתל-חי והגיע לכאן בשעות אחר הצהרים המאוחרות, ימצא את עצמו באמצע הנחל כאשר החשיכה כבר יורדת. אבל אנחנו לא התחלנו היום בתל-חי, אלא ביפתח ויכולים להתחיל את הירידה לנחל (אחרי התה המצויין של דריה) בשעה מוקדמת הרבה יותר.

נחל קֶדֶש (ולא קָדֵש שהיא תצורת הסמיכות) נקרא על שם הישוב קֶדֶש שהיה אחד מערי המקלט בקצה נחלת נפתלי. אגן הניקוז של הנחל לא גדול, אבל הגשם בכל זאת יצר בסלעי הגיר חורים וחריצים רבים שגרמו לחלקי סלע ליפול לתוכו. הירידה אל הנחל לא קלה, אבל בעזרת יתדות וסיוע הדדי אנחנו משלימים את הירידה באחד היובלים שלו והעליה ביובל השני. ללא ספק, ההליכה בנחל היא החלק היפה ביותר במקטע הזה. בקצה העליה עובר אותנו בחור יהודי מניו יורק שעושה את המסלול מהחרמון לירושלים. עם כל הבית על הגב וגיטרה ביד הוא עובר אותנו בנגינה וממשיך הלאה. כל הכבוד!

העליה בנחל קדש

מתקרבים למצודת כח, וכאן בשביל הפלמ״ח אנחנו פוגשים בשלטים שמציינים את שמות 22 חברי הפלמ״ח שנפלו באחד הנסיונות לכיבוש המבצר הבריטי לשעבר מידי הערבים ב-1948. אחרי ההליכה בשביל אנחנו מתיישבים לא רחוק מאתר ההנצחה של לוחמי הפלמ״ח ומפקדם דוד צ׳רקסקי, שעליו כתב חיים חפר את השיר דודו. דריה מגישה לנו עוד קפה מהפינג׳אן (טוב, קומקום מהגזיה) ואבי ממשיך בסיפור כיבוש מצודת כח לפני ואחרי נפילת אנשי הפלמ״ח. בסה״כ נפלו עוד 4 לוחמים קודם לקרב הזה ו-2 אחריו ובסה״כ 28 (בגימטריה כח) ומכאן שם המקום וגם שם צומת כח, עם סניף ארומה הידוע.

מצודת כח

חוצים את הכביש ומגיעים לנבי יושע. זהו ישוב מוסלמי שיעי נטוש שכולל מתחם קבר שמיוחס ליהושע בן נון. ליד הקבר אלה אטלנטית גדולה שמכוסה במה שנראה כמו פירות מפתים אדומים וגדולים, אבל בעצם הם עפצים שנוצרו ע״י הכנימה עפצית וורטהיים.

עפצים על אלה אטלנטית בנבי יושע

עוד דרך לא ארוכה מובילה לסיום הקטע במרפסת תצפית מרהיבה על עמק (סליחה: בקעת) החולה ליד רמות נפתלי. השמש כבר מאחורינו והנוף הרבה יותר ברור לעומת האובך בבוקר. כאן גם נקבל שיעורי בית לקראת המשך המסלול: להיכנס לכושר ע״י עליה וירידה ברגל של 20 קומות, ואחר כך להעלות ל-30 קומות. מזכיר לי את ״אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט מגביר״ של ״מבצע סבתא״.

הקטע במספרים

קטע מספר: 3/60
נקודת התחלה: נקיקי יפתח
נקודת סיום: רמות נפתלי
כוון: מצפון לדרום
מרחק הליכה: 11 ק"מ
סה״כ עליה: 184 מ׳
סה״כ ירידה: 284 מ׳
גובה מינימלי: 311 מ׳
גובה מקסימלי: 496 מ׳
זמן הליכה נטו: 3:04 שעות
זמן כולל: 5:45 שעות
מהירות ממוצעת: 1.6 קמ"ש
מפת הקטע: 🗺️
בקעת החולה והחרמון ממצפה אגמון החולה

שביל ישראל 2 - אין דבר

💬 9 22 באוקטובר 2022 שביל ישראל

למקטע השני של השביל אנחנו נפגשים בחניה ליד פסל האריה השואג בתל-חי. את ראשו של האריה אפשר לראות מציץ מעבר לחומה, אבל אנחנו נפגוש אותו במלוא הדרו רק בסוף היום. כמו שעמרי הסביר לנו בכניסה לשמורת נחל שניר, את השביל אנחנו לא עושים לפי כללי ה EFI - Every F***ing Inch. זה אומר שלא תמיד נתחיל בנקודת הסיום של המקטע הקודם, ולא תמיד נתקדם מצפון לדרום. במקטע השני אנחנו כבר מיישמים את זה, כי את המסלול נעשה בכוון ההפוך: מיפתח ועד תל-חי.

תמונה קבוצתית - תל חי

לנקודת ההתחלה אנחנו מגיעים באוטובוס שמאורגן ע״י על-השביל וכמו שהובטח לנו יוצא (כמעט) בזמן. בדרך שמוליק מסביר לנו שמקור השם הישוב מרגליות שאנחנו עוברים בסמוך לו הוא לזכר ביתו של חיים קלווריסקי שנקראה מרגלית, ומתה ממלריה. לאחר מותה, הוסיף את השם מרגליות לשמו. את קלווריסקי נפגוש יותר מאוחר במסלול: הוא זה שרכש את אדמות אצבע הגליל שעליהם הוקמו הישובים מטולה, כפר גלעדי וחמארה. גבול לבנון עובר במרחק מטרים ספורים מהכביש כאן, ומאחוריו רואים את הכפרים הלבנוניים.

יורדים מהאוטובוס ומיד יוצאים לדרך. השביל היום ברובו רחב וחלקו הוא בעצם כביש פנימי סלול. די מוקדם בשלב ההליכה נגלה לנו נוף מרהיב של עמק החולה מדרום, וקרית שמונה ואצבע הגליל מצפון. ממול הרי הגולן, ואנחנו מקבלים הסבר על ההרים אביטל ובנטל ואיך להבחין בינהם: אביטל הוא הגבוה בינהם (ולכן הוא האב) ובנטל הוא הנמוך והעגול יותר. בתזמון מופלא, טרקטור מתחיל לחרוש את האדמה שליד צומת גומא שמתחתנו, ואנחנו מרגישים כמו בתמונה על הקיר בשיר שיעור מולדת.

עמק החולה ממצוק רמים

נכנסים לקצב הליכה ובעצירה הבאה אנחנו כבר בתוך יער קרית שמונה. היער הוא יער אורנים נטוע, ולפני מספר שבועות פרצה בו שריפה - כנראה מהצתה. שמוליק מסביר לנו שקק״ל כבר לא שותלת אורנים חדשים, ובמקרה של שרפה משאירים את העצים השרופים בשטח ונותנים ליער להתחדש, ובאמת רואים עדויות לכך בשטח. ממשיכים בדרך, ועוברים מתחת לרכבל שמחבר את קריית שמונה לקיבוץ מנרה, שנמצא על מצוק רמים. כאן המקום לעצירה נוספת שבה נקבל סקירה גאולוגית קצרה על שלושה סוגי סלעים: סלעי יסוד שמהם בנויה ליבת כדור הארץ, ואפשר לראותם בגולן שמולנו בדמות סלעי הבזלת; סלעי משקע שנוצרו כתוצאה מדחיסת החומר בקרקעית הים; וסלעי חול שנראים על המצוק מאחורינו בצבע אדום והם נוצרו כתוצאה ממשקעים שהצטברו בתחתית אגמים. בעבר נעשה כאן נסיון לכרות את החול הזה להפקת ברזל, אך הוא נכשל וציוד הכריה ננטש על ההר.

קיר צבעוני על המצוק

מכאן והלאה המסלול מתכנס לכוון תל-חי וכך גם התיאורים של שמוליק המדריך. בעצירת הנוף האחרונה אנחנו שומעים על הקרב בתל-חי. הרקע לאירועים היה בחלוקת המזרח התיכון בין הבריטים לצרפתים כחלק מהסכמי סייקס-פיקו. לבריטים היה חשוב לשלוט במפרץ חיפה, ומשם מתחו קו מזרחה. כתוצאה מזה איזור אצבע הגליל עבר לשלטון הצרפתי, ואלו לא ממש שלטו כאן. הקרב התחיל בזה שחבורת ערבים מהאזור בראשות כאמל אל חוסיין נכנסו לחצר תל-חי כי חשבו שמתחבאים שם חיילים צרפתיים. מכאן, וכתוצאה של שורה של תקלות וחוסר תיאום נהרגו שישה ממגני תל-חי ובהם יוסף טרומפלדור. הישוב בישראל שלא רצה להודות בתקלות האלה (החל בשער שבור שלא תוקן, עבור בחוסר אספקת רובים ותחמושת, ועד חוסר תיאום בין המגינים, עד כדי כך שהשמות הפרטיים של שניים מהם: שרף וטוקר לא נודעו אלא רק שנים אחר-כך), הפך את הסיפור למיתוס של גבורה: הוקמה אנדרטת האריה השואג המפוארת; הוכרז יום זיכרון מיוחד בי״א באדר; ודורות של חניכי תנועות הנוער עלו לתל-חי ונשבעו ליד האנדרטה. נכתבה גם תפילה מיוחדת ע״י ברל כצנלסון שחלקים רבים ממנה נשארו כלשונם לתפילת יזכור המודרנית:

יזכּוֹר ישׂראל ויתבּרך בּזרעוֹ ויֶאבל על זיו העלוּמים וחמדת-הגבוּרה וּקדוּשת-הרצוֹן וּמסירוּת-הנפש אשר נספּוּ בּמערכה הכּבדה.

עוד הליכה קצרה ואנחנו עוצרים להפסקת צהרים. עמרי, שמלווה אותנו כל הדרך, כבר מוכן עם הקפה השחור, ולאחר הארוחה אנחנו עושים סבב היכרות. גם כדי להכיר קצת יותר אחד את השני וגם כדי לעזור בשיתוף נסיעות למקטעים הבאים. בקבוצה יש חברים מכל הארץ: תל אביב וחיפה; רעננה, מודיעין, ראש העין ונס ציונה; וגם ממושב תאשור בדרום ושמשית בצפון. כירושלמי לשעבר, חבל לי שהיא לא מיוצגת.

קרית שמונה

אנחנו כבר קרובים לסוף המקטע, וכאן אנחנו יורדים מהחלק הסלול אל דרך צרה יותר שנקראת שביל הפצועים. בשביל הזה נלקח טרומפלדור הפצוע מחצר תל-חי לכפר גלעדי על שמיכה בגשם שוטף, וכאן פגש אותו ד״ר גרי שלא הספיק לטפל בו, אלא רק לשאול לשלומו ולשמוע את המשפט שגם הוא הפך למיתוס: ״אין דבר, טוב למות בעד ארצנו״. למרות נסיונות של ציניקנים בשנות השמונים לפקפק באמיתות המשפט הזה, נראה שבכל זאת הוא קרוב לאמת: גם לפי עדויות בלתי תלויות של מספר אנשים ששמעו אותו; גם בגלל חיבתו של טרומפלדור לביטוי ״אין דבר״; וגם בגלל מכתבים שכתב ובהם נוסחים דומים, כמו במכתב שכתב לשמואל אחיו (שאותו מקריא שמואל המדריך שלנו):

״אם תפרוץ מלחמה בארץ ישראל, בוודאי יכתירוני שם בתואר מפקד, אף על פי שאני מוכן לשרת שם גם כחייל פשוט. הן שם נהיה בבית, לא אצל זרים. מאמין אני יום יבוא, ואני עייף ומיוגע, אשקיף בשמחה ובגיל על שדותי שלי, בארצי שלי. ולא יאמר לי איש: לך לך נבזה, זר הנך בארץ זאת. ואם יאמר לי איש כך, בכוח ובחרב אגן על שדותי וזכויותי. ואם אפול בקרב - מאושר אהיה. אדע לשם מה אני נופל.״

את סופו של המשפט נמצא גם חרוט על פסל האריה השואג, שהוא בעצם אבן המצבה לטרומפלדור וחבריו וחברותיו לנשק שקבורים שם בקבר אחים. כאן אנחנו מסיימים את המקטע בתמונה הקבוצתית.

אני רוצה לסיים בסיפור אישי: סבתי שרה מרגובסקי זיכרונה לברכה נולדה במטולה, בת לדור המייסדים של המושבה. שני הוריה נפטרו, ודודה הגיע לעזור במשק. בשניים במרץ 1920 בהיותה בת 14, ראה הדוד את העשן המיתמר מעל חצר תל-חי שנשרפה ע״י אנשי כפר גלעדי אחרי שננטשה. הדוד העיר את המשפחה בקריאות ״חמארה בוערת, חמארה בוערת!״. הוא נשאר להגן על מטולה ושלח את סבתי עם שני אחיה הקטנים לצידון, לשם נמלטו שאר תושבי מטולה. לחלק מהתושבים היו עגלות וסוסים, אבל הם סרבו לעזור לשלושת הילדים הקטנים, והם המשיכו ברגל עד שהגיעו לבית כנסת בצידון. משם עברו לצור ומשם לעכו, שם סוף סוף זכו לישון במיטה.

אני לא יודע אם סבתי הכירה את טרומפלדור או שמעה עליו בחייו, אבל אין לי ספק שרוח החלוציות מצד אחד, וגישת ה״אין דבר״ מהצד השני, תמיד היו לנגד עניה: בין אם זה בצורך לעבוד בכל עבודה שהיא (חלוציות יותר כמו סלילת כבישים, וחלוציות פחות כמו ניקוי בתים), ובין אם זה בהתגברות על קשיים רבים תמיד בחיוך ובאופטימיות. גידלה שני ילדים, וזכתה לנכדים ונינים בימי חייה. נפטרה בשיבה טובה בגיל 93, צלולה ועצמאית עד יומה האחרון.

הקטע במספרים

קטע מספר: 2/60
נקודת התחלה: יפתח
נקודת סיום: תל חי
כוון: מדרום לצפון
מרחק הליכה: 13.2 ק"מ
סה״כ עליה: 213 מ׳
סה״כ ירידה: 441 מ׳
גובה מינימלי: 245 מ׳
גובה מקסימלי: 546 מ׳
זמן הליכה נטו: 3:11 שעות
זמן כולל: 5:36 שעות
מהירות ממוצעת: 2.4 קמ"ש
מפת הקטע: 🗺️
האריה השואג

שביל ישראל 1 - ארץ ירדן וחרמונים

💬 5 26 בספטמבר 2022 שביל ישראל

מתחילים בעצם בקטע לא רשמי מבית אוסישקין בקיבוץ דן. הקטע הזה הוצא מהשביל הרשמי לפני שנה בגלל שחלק ממנו עובר על כביש מסוכן, והשביל רשמית מתחיל עכשיו בתל-חי.

בכל זאת, אנחנו מתחילים בקטע זה, ועל האזור המסוכן נדלג. נפגשים ליד השער המפורסם, מקבלים את הציוד שהזמנו (חולצה, מקלות הליכה וספל רב פעמי) ויוצאים לדרך. הטיול מנוהל ע״י חברת על-השביל והיום נכיר את עמרי האחראי על הלוגיסטיקה ואת שמוליק (שמואל יוסף, אבל לא עגנון) המדריך. עומרי מאוד מתרגש וחלק מההתרגשות עוברת גם אלינו. בקבוצה כ-40 איש, רובם זוגות בגילאי 30 עד פנסיה. עוד לא עשינו סבב הכרות רשמי, אז רק בעוד חודש נדע קצת יותר עליהם.

תמונה קבוצתית - בית אוסישקין

אחרי הקפצת חלק מהרכבים לסיום בגן הצפון ותדריך קצר, יוצאים לדרך. ההתחלה עוברת בדרך עפר רחבה ומדי פעם חוצים אותנו כלי רכב וטרקטרונים. נקווה שבהמשך נראה פחות מהם.

עצירה ראשונה מחוץ לאתר ארכיאולוגי בתל דן. שמוליק המדריך מסביר בהתרגשות על ממצא שהתגלה כאן לפני כ-30 שנה עם המילים ״בית דוד״ וגרם לטובי הפרופסורים בארץ להרבה כאב ראש. לי לא ממש ברורה המהומה, אבל בנתיים נניח לזה. כאן גם נגיע לשתי נקודות ״שיא״ בשביל: הנקודה הכי מזרחית ומעט אחריה הנקודה הכי צפונית. חידה למשתתפים: מה הנקודה הכי מערבית? מנסים לנחש אבל לא ממש מצליחים.

בדרך עוברים אותנו שני שביליסטים אמיתיים עם חצי בית על הגב ואנחנו מאחלים להם בהצלחה וקצת מקנאים. בדרכים הרחבות המדריך מוביל בקצב יחסית מהיר (כ-4-5 קמ״ש) אבל יש הרבה עצירות בדרך. הקטע הזה (בוודאי אחרי הקיצור) נחשב קל, ועמרי מדגיש כמה פעמים במהלך היום שמי שהתקשה היום אז זה כנראה לא בשבילו. בעצירה הבאה מתחת לעץ שיזף אנחנו מקבלים הסברים על הר החרמון שמאחורינו, ועל מקור השם (חרם - קדוש) בגלל ברית בין הבתרים שלפי המסורת התרחשה לא רחוק מאיתנו, ועכשיו נמצאת בשטח צבאי סגור. מקבלים גם הסבר על השבר הסורי-אפריקאי והשיזף שהגיע מאפריקה; על קו צינור הנפט שעבר בגולן; ועל ומה בעצם עושים עם כל המים שזורמים בנחל דן שמתחילים את דרכם כמים הכי טהורים כמעט בעולם, וגומרים בכינרת אחרי שסחפו אליהם את כל חומרי ההדברה והדישון בשדות של החולה. לא נעים.

מפל בשמורת החצבאני

חוצים נחל קטן וממשיכים לכיוון החצבאני (נחל שניר). קצת לפני הכניסה לשמורה אנחנו עוצרים ליד עץ אקליפטוס ענק ומקבלים הסבר על הכפר רג׳ר שנמצא בהמשך הדרך וחציו בישראל וחציו בלבנון. עדיין ליד העץ שמוליק מקריא קטע ״שכתב המשורר לפני 2000 שנה״:

עַל־כֵּ֗ן אֶ֭זְכָּרְךָ מֵאֶ֣רֶץ יַרְדֵּ֑ן וְ֝חֶרְמוֹנִ֗ים מֵהַ֥ר מִצְעָֽר׃
תְּהוֹם־אֶל־תְּה֣וֹם ק֭וֹרֵא לְק֣וֹל צִנּוֹרֶ֑יךָ
כָּֽל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְ֝גַלֶּ֗יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ׃

אני תוהה מי המשורר, אבל לא שואל, ומי שכן שואלת זוכה מיד לתשובה שזה קטע מתהילים והמשורר הוא כמובן דוד מלך. קצת מביך, אבל כולנו נלמד קצת יותר על המקורות במסע הזה, וזו התחלה טובה.

החלק האחרון של השביל להיום עובר בשמורת נחל שניר. כמו שאמרתי, לקבוצה יש צוות לוגיסטיקה כך שאיסוף כרטיסי המטמון והתשלום למי שאין נעשה מראש, ואנחנו לא מתעכבים. עוצרים לצהרים וכוס תה צמחים שהוכן עבורנו ואז מתחילים בחלק הכי נחמד להיום (ואולי בשביל בכלל): הליכה במים בתוך הנחל. ההליכה כאן לא ארוכה, אבל צריך להיזהר לא להחליק. אחרי שהנחל מתרחב ונרגע קצת אנחנו עוצרים לטבילה יותר משמעותית. לאורך היום ליוותה אותנו דמות מסתורית שקיבלנו עליה רמזים לאורך הדרך. הזוכה שניחש נכון מקבל פרס: מקל עץ שגולף למקל הליכה.

טבילה קרירה בחצבאני

מגיעים לגן הצפון שם מחכות לנו המכוניות שהוקפצו בבוקר. הרדיו ברכב שלוקח אותי להתחלה מנגן את ״ערימה של חברה״ ואני מתחיל לעכל את זה שמסע של שש שנים התחיל היום.

הקטע במספרים

קטע מספר: 1/60
נקודת התחלה: בית אוסישקין
נקודת סיום: גן הצפון
כוון: מצפון לדרום
מרחק הליכה: 7.93 ק"מ
סה״כ עליה: 13 מ׳
סה״כ ירידה: 103 מ׳
גובה מינימלי: 93 מ׳
גובה מקסימלי: 199 מ׳
זמן הליכה נטו: 2:18 שעות
זמן כולל: 4:23 שעות
מהירות ממוצעת: 1.8 קמ"ש
מפת הקטע: 🗺️
חצב ליד גן הצפון
ie8‏ (2) מיקרוסופט‏ (2) דפדפנים‏ (10) כללי‏ (4) אורנג'‏ (1) אתרים בארץ‏ (1) שמישות‏ (3) BlogDay2008‏ (1) habari‏ (1) הבארי‏ (1) CSS‏ (3) פיירפוקס‏ (10) אופרה‏ (2) ספארי‏ (3) נגנים‏ (3) Flip4Mac‏ (1) מק‏ (4) גראצ'ו מרקס‏ (1) ogg‏ (1) video‏ (1) Uncategorized‏ (1) שטויות שמוצאים באתרים‏ (3) וורדפרס‏ (8) אתרים תומכי פיירפוקס‏ (1) לאומי-קארד‏ (1) ie6‏ (1) acid2‏ (1) אינטרנט אקספלורר‏ (1) Google wave‏ (2) בלוגיה‏ (1) תפוז‏ (1) gps‏ (2) ביקורת מוצרים‏ (1) garmin‏ (2) speedtraps‏ (1) ווידג'טים‏ (4) רכבת ישראל‏ (2) מזג אויר‏ (2) קוד פתוח ותוכנה חופשית‏ (6) חלונות‏ (1) wordpress‏ (1) שעון קיץ‏ (1) חולצה‏ (1) TwentyTwenty‏ (1) nano‏ (1) php‏ (1) vi‏ (1) לינוקס‏ (2) SSG‏ (1) 11ty‏ (3) בלוג‏ (1) Docker‏ (1) Hosting‏ (1) Nunjucks‏ (1) Comments‏ (1) staticman‏ (1) Geotagging‏ (1) שביל ישראל‏ (3) postsAndPagesWithoutDrafts‏ (69)